לקראת הפסח: הרבה ארבה, הרבה מאוד
הרגליים שלי לקחו אותי לאנציקלופדיה העברית, מה שהיה אז מקור המידע העיקרי עבורי, וכשפתחתי את כרך האנציקלופדיה הכבד בערך 'ארבה' גיליתי שמדובר בחגב. אותו חרק יומיומי ויורוק שמסתתר בדשא שבגינת הבית - 'זה' הדבר המפחיד שזרע בלגן והרס במצרים? בגלל הארבה, בין השאר, שיחרר פרעה את בני ישראל? הייתי בשוק.
ואכן כך הוא, נחילי הארבה מורכבים
ממליארדים רבים של חגבים שעברו מוטציה, שינו את מראם ואת התנהגותם והכו מחרק בודד ובלתי מזיק המתרבה בקצב רגיל לנחילים עצומים המתרבים במהירות, מסוגלים לעוף למרחקים גדולים ולחסל כמויות אדירות של יבול. הטבע מייצר מוטציות מסוגים שונים בשל סיבות שונות שאת חלקם טרם הצליחו חוקרים לפענח. יש המשערים שהשינוי בחגבים בודדים לנחילי ארבה נגרם בשל הצורך למצוא מזון ולהגן על אוכלוסיית החרקים אבל התשובה עדיין אינה חד משמעית. ועדיין מדי כמה עשורים מגיעים נחילי ארבה, כאילו נוצרו יש מאין, ומאיימים על יבולי החקלאות באזורים אליהם הם מגיעים - בעיקר באוסטרליה, באפריקה ובמזרח התיכון.
אז מה עושים ב-2013 כדי להתמודד עם הארבה? קודם כל אנחנו יודעים עליו מראש ומקבלים דיווחים על הגעתו למדינות שכנות וגם על כיוון הרוח המשתנה והמשפיע מאוד על כיוון נדידת הנחיל, ישנם גידולים רבים הנעשים בחממות אותן ניתן לסגור ולמנוע כניסה של החרקים, אפשר לרסס שדות נגד החרקים ואפשר, כמו בעבר, בעיקר לקוות שהטבע יהיה לטובתנו ושהפגיעה של הארבה בחקלאות ובכלכלה לא תהיה פגיעה קשה.
הפעם קשה שלא להבחין שנחיל הארבה הגיע אלינו ממצרים בקרבת זמנים לחג הפסח בו אנו מציינים את יציאת מצרים שמסלולה היה דומה למסלול הארבה והתאפשרה גם בגלל מכת הארבה, האם מסתתר כאן איזהשהו מסר עבורינו כעם?