תסמונת גמישות יתר מפרקית – Joint Hypermobility Syndrome

מהי תסמונת גמישות יתר מפרקית, איך היא משפיעה על חייהם של המתמודדים עמה, כיצד ניתן לזהות אותה ולטפל בה? התשובות במדריך הבא

מאת: רון מימון, אסותא REACTION
 
תסמונת גמישות יתר מפרקית הינה תופעה המערבת את רקמות החיבור בגוף (רצועות, גידים ועוד), ומאופיינת בתנועתיות מפרקית גדולה מהרגיל. לרוב תזהו את הסובלים ממנה לפי יכולתם להתכופף עם ברכיים ישרות ולגעת ברצפה, לכופף את האצבעות לזוויות הנראות חריגות ואף להעביר את רגליהם מעל לכתפיהם.

 

יש לציין כי לרוב התופעה אינה מזיקה כלל. חיים עמה כ-4%-10% מהאוכלוסייה, ואנשים אלו צפויים לגלות כשרון מיוחד בכל ענף ספורט או כושר שדורש גמישות רבה, כגון התעמלות אמנותית או יוגה. הגמישות הינה יכולת המצטמצמת עם השנים והדבר נכון גם בבעלי גמישות יתר. ייתכן שאותם "אנשי גומי" ייסבלו מבעיות נוספות הקשורות ברקמות החיבור, כגון פלטפוס, עקמת, עור דק ולעיתים מבעיות פנימיות נוספות.

במקרים מסוימים אדם עם תסמונת זו יגיע לאורתופד\פיזיותרפיסט עם תלונה על כאב במפרק אחד או יותר, כגון מפרקי הברכיים, קרסוליים, כתפיים ואף גב תחתון. ישנה חשיבות לבדיקה נכונה מכיוון שאפשר לפספס בקלות את גמישות היתר, דבר שיוביל לטיפול שאינו מיטבי. במקרה זה, גם אם תיפטר הבעיה, הכאב עלול לחזור או להופיע במפרקים אחרים בהמשך. גמישות יתר הינה גורם מסכן לפריקות כתפיים ופריקות פיקת הברך. תלונות פחות נפוצות כוללות קרע בגידים או רצועות, HIP DYSPLASIA (בעיה התפתחותית של מפרק הירך), ובעיות במפרק הלסת (TMJ).

רצועות, גידים ושאר רקמות רכות

כאשר אנו מגיעים לסוף טווח התנועה ברוב מפרקי הגוף, אנו נשענים על הרצועות אשר נמתחות ותפקידן למנוע נזק העלול להיגרם למפרק. כאב שמקורו בגמישות יתר, נגרם ככל הנראה ע"י עומס מתמשך על הרצועות ושימוש יתר במפרק בטווח תנועה גדול מהרצוי. אדם הסובל מכאב זה לרוב יתלונן על כאב בזמן תנועה ופעילות גופנית ממושכת, הכאב מתגבר במהלך היום ויהיה בעוצמה גבוה יותר בערב, ולא ילווה בנוקשות בוקר (האופיינית לבעיות אחרות כגון שחיקת סחוס). מחקר אף העלה סברה כי התחושה העמוקה במפרק עלולה להיות מופחתת או להיפגע, דבר שיכול להוביל למיקרו טראומה מתמשכת ומכאן לכאב.

 

ישנה חשיבות מכרעת לאבחון מדויק של התסמונת, שעשוי לחסוך צילומים (קרינה), בדיקות יקרות וזמן רב. הבדיקה היא פשוטה וקצרה, אתם מוזמנים לבצע חלק ממנה בעצמכם ואם נמצאתם כבעלי גמישות יתר, קראו את הכתבה בעיון. השיבו על השאלות להלן:
 
1.      האם את\ה יכול\ה או יכולת בעבר להתכופף ולהניח את כפות הידיים על הרצפה כאשר הברכיים שלך ישרות?
2.      האם את\ה יכול\ה או יכולת בעבר לכפוף את האגודל עד שהוא נוגע באמה?
3.      האם את\ה יכול\ה או יכולת בעבר לעשות שפגט?
4.      האם פרקת את הכתף או פיקת הברך יותר מפעם אחת?

 
אם התשובה לאחת או יותר מהשאלות הנ"ל היא חיובית, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, לרוב פיזיותרפיסט, אשר יוכל לעזור למנוע בעיות עתידיות או לטפל בבעיה קיימת.

הטיפול הפיזיותרפי בתסמונת גמישות יתר מפרקית

הטיפול הראשוני יכלול הסבר על התופעה והסיבה לכאב, טיפול בכאב עצמו ומציאת הגורמים התורמים לכאב בשגרה היומיומית של המטופל. ברגע שניתן, נתחיל בחיזוק השרירים סביב המפרק ובחיזוק כללי, בהדרכה לפעילות גופנית נכונה והימנעות מפעילות וממנחים העלולים להחריף את התופעה. יתכן שיש לשקול מנוחה יחסית ושימוש בסד להגנה חיצונית על המפרק הרגיש לתקופה מסוימת.
אנו המטפלים נדרשים לשים לב אם המטופל חושש מתנועה (קניזיופוביה), ולעודדו לתנועה נכונה ולתרגול על מנת לשבור את המעגל המוכר של כאב ß פחד מתנועה ß ירידה בתפקוד ß כאב. אליו מתווספת לא פעם גם ירידה במצב הרוח המלווה הפסקת פעילות אהובה. כל אלו יחדיו מובילים לבעיה כרונית.

כוח מול גמישות – למצוא את עמק השווה

הכוח השרירי סביב המפרק, כוח שרירי הליבה והכוח הכללי של המטופל, עשויים לאזן את גמישות היתר במפרק. מחקרים שהשוו קבוצות אנשים הסובלים מגמישות יתר לכאלה עם גמישות רגילה, מצאו כי תכנית כוח בעלת מגוון תרגילים, יכולה לעזור להפחתת כאב וייתכן שאף לתרום למניעת פציעות בעתיד.

פרופריוספציה

פרופריוספציה ("תחושת העצמי") הינה חוש לכל דבר, החוש השישי אם תרצו, המספק לנו מידע על תנועה, תחושה במרחב והמנח בו נמצאים חלקי הגוף בכל רגע נתון. כמו שאר החושים הוא פועל באופן אוטומטי, ופגיעה בחוש זה עלולה לגרום לנו להיות חשופים יותר לפציעות כגון נקעים בקרסול, פציעות ברכיים ופציעות ספורט בכלל. כאשר אנו עוברים פציעה כלשהי, הפרופריוספציה לעיתים נפגעת ויש לשלב עבודה פרופריוספטיבית כחלק מהשיקום. לכן, במכון פיזיותרפיה לרוב נראה שלל כדורים, משטחים נעים ו"פיתות" לתרגול שיווי המשקל והקואורדינציה השרירית.

תסמונת גמישות יתר מפרקית - היתרון

מחקר שכלל 660 מוסיקאים השווה בין מוסיקאים בעלי גמישות יתר לבין אלו ללא גמישות יתר. נמצא שדווקא בעלי גמישות היתר סבלו פחות מכאב בשורש כף היד והאצבעות, כך שגמישות יתר לעיתים יכולה להיות יתרון. לעומת זאת, באותו מחקר, אלו בעלי גמישות יתר סבלו משמעותית יותר מכאבי ברכיים וגב, ובמיוחד נשים לעומת גברים.
מכך ניתן להסיק כי אדם העוסק בפעילות חוזרנית במשך כמה שעות ביום (כגון נגינה), עלול מצד אחד ליהנות מגמישות היתר שלו במפרקים הפעילים בנגינה עצמה, אך לסבול מכאב במפרקים אשר תומכים בפעילות.

תרופות

לעתים מקבלים המאובחנים בתסמונת, טיפול בNSAIDS  (נוגדי דלקת לא סטרואידים, כגון ארקוקסיה) כיום ידוע כי טיפול זה אינו מומלץ למטופלים אלה, מכיוון שכאבם לרוב אינו מלווה בתהליך דלקתי, ותרופות אלו יעזרו בעיקר לכאב ותו לא. במרכז הפיזיותרפיה ניעזר בכל האמצעים העומדים לרשותנו על מנת להפחית כאב כגון מנוחה יחסית, ייעוץ ארגונומי והסבר מפורט על הבעיה.

סיכום ותרגיל לדוגמא

תסמונת גמישות היתר המפרקית היא תופעה נפוצה למדי, לה יתרונות וחסרונות. אם אתם חושדים שיש לכם בעיה על רקע גמישות יתר, או שאתם מעוניינים לקבל יעוץ ותרגול למניעת פציעות,  פנו בהקדם לאורתופד או לפיזיותרפיסט המתמצאים בנושא.

תרגיל בסיסי לסיום - שבו בישיבה מלאה עם גב זקוף ורגליים ישרות על הרצפה כמו בתמונה. כעת נסו לכווץ את שרירי הירך הקדמיים (הארבע ראשי) בשתי הרגליים ותוך כדי נסו לנתק את העקבים מהרצפה. במידה והצלחתם להרים את העקבים מעל ל-5 ס"מ, ייתכן שיש לכם גמישות יתר במפרק הברך. כעת נסו לחזור על אותו תרגיל בדיוק, ולכווץ את הארבע ראשי רק הפעם נסו לשמור על ניתוק מינימלי של העקבים מהרצפה. הצלחתם? זו הפעלה נכונה יותר למפרק הברך. כעת חיזרו על התרגיל ובצעו 10 כיווצים של 2 שניות לפחות לכל כיווץ, ובצעו לפחות 3 סטים. יש לחזור על התרגיל פעם ביום על מנת ללמוד לגייס את השרירים במנח ברך נכון ולאחר מכן לעבור לתרגול מתקדם יותר, בעמידה למשל. בהצלחה.

מקורות
1. Larsson LG, Baum J, Mudholkar GS, Kollia GD. Benefits and disadvantages of joint hypermobility among musicians. N Engl J Med. 1993;329:1079–1082
2. Russek LN. Examination and treatment of a patient with hypermobility syndrome. Phys Ther. 2000;80:386–398. Available at: http://www.ptjournal.org/cgi/content/full/80/4/386. Accessed August 29, 2006.
3. The Journal of the American Osteopathic Association, September 2006, Vol. 106, 531-536.
 

Log in or register to post comments & add related